!מבצע עשו טובה לאנושות
העולם מתקדם, פיתוח טכנולוגי רודף את חברו. כמעט בכל תחומי החיים האדם התמקצע, השתפר, נאבק נגד כוחות הטבע, כבש אותם והתעלה מעליהם
...אך ישנו תחום מקצועי אחד שנותר מאחור, מופקר ומוזנח לכל רוח
"הספר "עשו טובה לאנושות " הוא "המדריך הלא שלם לשיפור יחסי אנוש
אחים מזמינים אתכם לקרוא את הספר שעשוי לשנות את חייכם, ולקחת חלק במהפכת שיפור האחווה והאחדות בישראל
?מה גורם ל 80%- מהזוגות להיפרד אחרי שנתיים וחצי של קשר רומנטי
?באיזה בנק אפשר להפקיד עוול ולמשוך צדק
?איזה עיקרון יהודי עומד מאחורי מהפכת רוטשילד
?עם איזו מחלה איומה כולנו נולדים וכיצד (אם בכלל) אפשר להתרפא
?האם החברה בישראל מסוגלת להתאחד רק במלחמות
?מהי ההגדרה החדשה למושג "אהבה" היא עומדת לשנות את חייכם
?מה עושים כשממש שונאים מישהו
?מה ההבדל בין טייס מטוס קרב לטייס מסוק קרב ומה אפשר ללמוד מכך על מערכות יחסים זוגיות
?האם עולם ללא דת הוא עולם שליו יותר
?מה באמת נשים רוצות
?מהי מלאכותיות מאושרת
?כיצד לאהוב את האהוב כפי שהאהוב אוהב שאוהבים אותו
?איך נופלים מהסוס ונשארים לרכב עליו בכל זאת
:פרק לדוגמה
קיץ 2014 מבצע "צוק איתן". אני מ"מ, כלומר מילואימניק ממורמר ולא מגויס. בהסכמתה של אשתי, ולאחר ששפיותה ושפיותי עמדו למבחן בימים הארוכים שבהם הסתובבתי בבית כארי בסוגר, גייסתי את עצמי וירדתי לדרום הרחוק כדי להקל, לעזור ולתת יד לעם ישראל, לצה"ל, ליישובי עוטף עזה - ובעיקר לעצמי. את אחיי המגלניסטים אנוכי מבקש, ואני מוצא אותם בלב קיבוץ נטוש, מתארגנים לכניסה נוספת לעזה. הכניסה הקודמת גבתה מחיר נורא מהיחידה הקטנה והמשפחתית הזאת – שלושה מלוחמיה, גיא אלגרנטי, מתן גוטליב ועומר חי ז"ל נהרגו, ורבים אחרים נפצעו. האווירה כבדה, החבר'ה מוכנים לקרב כפי שלא היו מימיהם. הם כבר טעמו את טעמו הנורא, ועדיין. עצם נוכחותם פה מעידה שהם מוכנים לעוד. אני מסתובב על מדי ב' (אישור הכניסה הלא רשמי והלא חוקי שלי לעוטף עזה), אבל מרגיש זר ומוזר. אין לי נשק ואין לי צוות. רק מבט לוהט בעיניים. החיילים עסוקים מדי והמפקדים נמנעים ממני במופגן, חוששים כנראה ממה שאני עלול לבקש מהם. כולם פה "צהובים" מדי, זה לא ילך לי איתם, אני צריך לחפש יחידה אחרת, זווית חדירה שונה כדי להצטרף ללחימה בתוככי עזה המופגזת. אני מתכוון לעזוב את המקום, כשלפתע ניגש אליי מפקד צוות צעיר. הוא נראה מוכר מימים אחרים. אה כן. העברתי פעם לצוות שלו הרצאה ביחידה. אני מחייך בבת אחת. כל כך טוב לפגוש מישהו מוכר. "היי אנסבכר! מה קורה? שמע, אנחנו עוד רגע חוזרים פנימה. אולי תגיד לחבר'ה שלי כמה מילים?". להגיד כמה מילים זה המקצוע שלי, אבל הפעם זה אחרת. ואני קופא. מה אומרים לאנשים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים, ושיש סיכוי שחלק מהם לא יחזרו משם? עוד ועוד לוחמים מתאספים סביבנו, חלקם מצוותים אחרים. הלחץ גובר. החזות הדתית הבולטת שלי היא שגרמה לי להיבחר פה אחד לתפקיד כהן משוח מלחמה של הפעם הזאת. "נו. מה אומר אנסבכר?" עזה היא מקום משונה. מעל פני השטח בימים של שגרה עסקים כרגיל – פירות וירקות, דייגים על החוף ותלמידות בית ספר בלבוש אחיד בצבע תכלת חוזרות לביתן במקהלות עליזות. מתחת לפני השטח עולם אחר. אפל, מתוח מאוד, מסוכן מאוד. אנשים במסכות חופרים באפלה אל לב האדמה כמו נמלים ארסיות בקיניהן. גם אני אדם משונה. החלק החיצוני שלי מתחיל לומר בקול רם וצלול את תפילת היציאה לקרב של הלוחמים היהודים בכל הדורות. "שמע ישראל" - אני רועם - "אתם הקרבים היום למלחמה על אויבכם! אל ירך לבבכם! אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". אותן מילים, חושב יאיר התת קרקעי במחילות לבבו, אותן מילים של לבנון השנייה, של עופרת יצוקה, של עמוד ענן. זה ממש אותו הנאום
Just copy and paste
ה' יושיע, ה' אלוקיכם - אני ממשיך. אותו ה'. גם הוא לא השתנה. אני מרים את העיניים. יאיר העליון ממשיך להתנסח בדיוק כפי שהיה מצופה ממגלניסט דתי (מה שקוראים אצלנו ביחידה דוס טרור). הוא מבטיח ללוחמים הצעירים את כל מה שהוא חושב שצריך להבטיח להם: ניצחון מופלא, כוח עליון שילווה אותם, עוצמה תנ"כית. יאיר העליון חזק כמו צוק איתן, אבל יאיר התת-קרקעי קורע את החושך בניסיון למצוא את העיניים שלהם, בלהתבונן עמוק לתוכן, לנסות לזהות משהו, משהו נעלם. מה יילד יום? מה ימית לילה? יאיר התת-קרקעי בוכה בלי קול. את מותם האפשרי של אלה מבניה הטובים והיפים של הארץ הזאת, שעומדים כעת זקופים וחמושים וגאים כל כך לפניו. הוא בוכה על חוסר התועלת וחוסר התוחלת המתגלים לפניו בעוד מלחמה ששופכת את דם האדם כמים, שהרי שוב ישמע ישראל ושוב. ושוב יצעד לקרב ושוב. עיניהם המבריקות של הלוחמים שיקפו את מחשבותיי, ובאותו רגע נשבעתי להם, גם אחרי שכבר שאגו בקול חיות היער שלהם ועלו על האוטובוסים המתרחקים, שלא אשכח את הרגע הזה ושלא אפקיר אותם שוב. נשבעתי להם, נשבעתי לחבריהם ההרוגים, ועוד יותר מכולם נשבעתי לעצמי גם כשכבר עמדתי שם לבדי, בשקט שהשתרר בלב הקיבוץ על הדשא הלח, בין ארגזי התחמושת הריקים. שברגע שתיגמר המלחמה הזאת, אנסה לעשות משהו כדי למנוע את המלחמה הבאה. הספר שלפניכם מציג בצורה השיטתית, הבהירה והידידותית ביותר שבה הצלחתי לכתוב את עיקרי תורת האחדות הישראלית. הוא מבקש לשרטט מסלול צעידה חדש ורלוונטי במציאות המסובכת שבה אנו מצויים כיום. זוהי דרך יסודית להתבוננות בבעיות הקיומיות האישיות והלאומיות שלנו מתוך תפיסה יהודית עתיקה האומרת, שעל מנת לפתור כל סכסוך או בעיה, יש לקחת אחריות ולנסות ולפעול באופן מקצועי, או אם נשתמש במילה פופולרית פחות – מלאכותי , על אפו ועל חמתו של הרגש החי וההפכפך. רצוני לומר עוד דבר אחד לסיום ההקדמה הארוכה הזאת. אני מודע לכך שמדובר בדברים גדולים, גדולים מאוד (ובוודאי גדולים עליי בכמה וכמה מידות). אבל הספר הזה כולו נכתב רק עבורך. אני מאמין בך, אני .מאמין בטוב לבך ובשאיפתך לשלמות ולגדלות. ואם יתקבלו הדברים אך ורק על לבך שלך, אפילו בחלקם, אזי הספר הזה השיג את מטרתו. הגיעה העת שבה עלינו לעסוק בכל כוחנו במשימת האחדות הישראלית