משל על טייסי מטוסים טייסי מסוקים ומה שביניהם

מי הוא טייס קרבי טוב יותר, מי מסוגל לסחוט מכלי הטיס הלוחם שלו ביצועים מעולים יותר? טייס מטוס קרב או טייס מסוק קרב?

לכאורה התשובה  הפשוטה היא שטייס מטוס הקרב הוא הטייס המעולה מבין השניים ואכן בחיל האוויר  הישראלי מקפידים לקחת למגמת טייסי קרב רק את המצטיינים בקורס.

אף על פי כן , במשל הבא ברצוני להוכיח שברגע מסויים ובתנאים מסוימים דווקא טייס המסוק , יחשב לטייס טוב יותר,הנה כך:

שני טייסים, טייס מטוס קרב וטייס מסוק קרב ממריאים מבסיסם אל עבר מטרותיהם,הם מזהים את המטרות באמצעות המכמי”ם המתוחכמים שלהם ,נועלים ובוחרים את החימוש המונחה המיוחד שישוגר למטרה , הם משגרים במקביל ופוגעים – בול! כעת מגיע הרגע להסתלק ולחזור הביתה בשלום, בדיוק באותו השלב  שבו שני הטייסים מושכים את הסטיק כדי לנסוק לעבר בסיסם  שני כלי הטיס שלהם נפגעים מאש נ”מ. מרגע זה ואילך שני הטייסים מגיבים באופן אחר לחלוטין! טייס הקרב מתמרן קצת ובקור רוח תוך שהוא מדווח שנפגע הוא מושך בידית הצהובה שחורה שבין רגליו ופולט את עצמו בחלקיקי שניה מכלי הטיס הבוער שמתרסק לבדו לאדמה , הטייס הנוטש , צונח בקלילות אל הקרקע ואם הכל עובד כמתוכנן תוך זמן קצר מגיע כוח הפינוי וחילוץ בהיטס שמחזיר אותו לבסיס האם שלו לנקודת ההתחלה, שם הוא ירגע, ישתה כוס קפה חמה  יעלה על כלי טיס אחר ויתחיל את התהליך מחדש… אבל אצל ידידנו טייס המסוק זה סיפור אחר ! מרגע פגיעת הטיל הוא ידרש לכל כוחותיו ועוצמת אישיותו  כדי לשרוד, טייס המסוק  יודע היטב כי בניגוד לחברו טייס המטוס יש לו רק אופציה אחת והיא להנחית את הכלי הבוער בשלום על הקרקע, הוא לא אחד שינטוש! וזאת מסיבה פשוטה – ברוב המוחלט של מסוקי הקרב בעולם אין כיסא מפלט[1]… בנקודת הזמן והמקום הזאת טייס המסוק הופך בעל כורחו להיות טייס טוב יותר מטייס הקרב, למעשה הוא הופך להיות הטייס הטוב בעולם – הוא יעשה דברים מטורפים ונואשים להפליא כדי שמסוקו ינחת בשלום  וזאת לא בגלל שהוא טייס יותר מסור או יותר אמיץ מטייס הקרב שנטש , פשוט, כי אין לו ברירה אחרת, אחרי הכל גורלו שלו מאוחד עם גורל המסוק הבוער הצולל …

דחילק, מה הקשר בין אהבה למסוק קרב?!

אל חשש אנחנו עדיין עוסקים בנושא האהבה. הנמשל למשל הקטן שהבאנו בפרק הקודם הוא מערכת יחסים זוגית נורמלית, אנחנו כמובן הטייס וכלי הטיס הוא? נכון ! בן הזוג שלנו.

כיצד היינו מגדירים את עצמנו? האם אנו טייסי מטוס או מסוק? כאשר יש בעיות בטיסה, כאשר נדמה שההתלהבות או הרגש נגמרים או דועכים, האם אנו ממהרים לנטוש ולקוות שבמערכת היחסים הבאה אל מול מטוס חדש ונוצץ הממתין רק לנו כל הבעיות בוודאי יעלמו או שאנו דומים לטייסי מסוקים- (למרות שלנו שלא כמותם אכן יש בחירה חופשית לנטוש אם וכאשר נרצה בכך,אבל זוהי בחירה שאנו שומרים עד לרגע האחרון ממש)…ככלל אנו מרגישים כמוהם שגורלנו וגורל שותפנו מאוחד ושאנו לא מוכנים לעזוב בשום פנים ואופן עד שמיצינו עד הסוף את כל המאמצים האפשריים.

ובכן ברור שכולנו טייסי מטוס כיוון שלכולנו היכולת לנטוש אם וכאשר נרצה בכך. אבל לצערנו ניתן לומר בכאב רב שכיום רובנו משתמשים בכיסא המפלט בתור אופציה זמינה למדי…לא רק  כאשר פוגע במטוסנו טיל נ”מ קטלני- אלא אפילו כאשר נדמה שעץ הריח התלוי בקוקפיט כבר לא מפזר ריח באותה המידה…אנו מטיסים מטוס על בסיס רגשות – וכאשר  נגמרים האנדורפינים וכבר לא “בא לנו”- אנו ממהרים לנטוש…אנו בטוחים שבמטוס הבא זה לא יקרה – כי הוא יהיה המטוס המושלם מבלי לשים לעובדה שאנו מסירים את האחריות מעלינו ושאנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות כבמעגל קסמים, אין ולא יהיה אף מטוס מושלם, הרגש תמיד יעבור תהפוכות ומהפכות , עליות וירידות , אנו מוכרחים למצוא נקודת משען ,יציבה יותר, חזקה יותר, אחרת נמצא עצמנו שוב ושוב לבד בשמיים כשחופת מצנח גדולה מעלינו מתקדמים במהירות כלפי אדמת המציאות הקשה ובכל פעם עייפים ומיואשים יותר, בנטישה מתמדת.

 טוב, אז מהי ההגדרה האמיתית למושג אהבה?

האהבה היא:

החלטה

רבותיי , זאת האמת הפשוטה : ניתן לאהוב את מי שרוצים לאהוב

הבחירה אם לאהוב או לשנוא נמצאת בידינו.

לאהוב פירושו בסך הכל להחליט לאהוב, כל אחד מאיתנו הוא בעל בחירה וכח רצון , באמצעות הכוח הזה אנו מסוגלים לקבל החלטות חזקות ויציבות שנשארות ומחזיקות גם כאשר נדמה שאפסו כל הסיבות הטבעיות והנוחות להמשיך להחזיק בהן.

כוח הרצון הוא הכוח החזק ביותר באדם- וכל אדם מחליט באמצעות הבנתו ותפיסת עולמו עבור איזה ערך או ערכים הוא מוכן להקדיש את כוח רצונו.

לדוגמה: ספורטאי המעוניין להשתתף באולימפיאדה נאלץ להקדיש את כל כוחות רצונו כדי להמשיך להתאמן למרות כל  הקשיים ואתגרים העצומים שעומדים בפניו .

מה שמניע אותו לכל אורך הדרך הוא “הרצון לקבל תענוג” והידיעה שאותו התענוג הגדול מחכה לו בסוף הדרך(בדוגמה שלנו “הרצון לקבל תענוג” הוא הכבוד הכרוך בהשתתפות באולמיפיאדה) נרחיב על כך  בהמשך…כעת יש לשים לב רק לכך שבדוגמה שלנו הספורטאי מוותר על רצונות קטנים של תענוגים וסיפוקיים מידיים (כמו מנוחה, אוכל לא בריא וכדו’) לטובת רצון גדול יותר הנובע מתענוג גדול יותר לתפיסתו  .

כאשר האדם מחליט לאהוב אדם אחר בכל כוח רצונו הוא מסוגל בין רגע לסגל יחס חיובי ואוהד כלפי אותו האדם,בתנאי שהדבר יראה לו “משתלם כדאי ומענג.”

אמנם נדמה שההגדרה זאת של “אהבה כהחלטה” מקלקלת את הרומנטיקה הגדולה…שכן היא מעקרת את האהבה מרגש ומהתרגשות והופכת אותה לקרה ורציונלית, אז לאן באמת נעלם כל הרגש? והאם באמת לא נפגוש אותו שוב? אל חשש,קצת סבלנות אני מבטיח שהרגש עוד יחזור ובגדול!